סקירה שבועית 29.12.25 סיכום שנתי

שלושה אנשים מביטים בנוף, מה הם רואים? 
סיכום שנת 2025: הניצחון המסוכן של המדד והתבוסה השקטה של הסוחר 
תסתכלו על המסך שלכם. תסתכלו עלדוח רווח והפסד השנתי. ירוק, נכון? המדדים בשיא כל הזמנים. הכותרות בעיתונים חוגגות, הטוויטר או X למי שתעקש מלא בצילומי מסך של אחוזי תשואה מטורפים. על פניו, שנת 2025 הייתה שנה של רווחים. 


אבל בינינו? אם נקלף את הירוק הזה, מתחת לפני השטח מסתתר סיפור אחר לגמרי. סיפור על חרדה, על לילות ללא שינה, על אגו מרוסק ועל המרחק העצום שבין "להיות צודק במקרה" לבין "להיות סוחר מקצוען". 


הגרף הזה שאתם רואים, ה-SPY השבועי, הוא לא סתם קווים של מחיר. הוא מכונת אק"ג של הרגש האנושי. והשנה, המכונה הזו לקחה אותנו לרכבת הרים שהרוב יעדיפו לשכוח, למרות הסוף הטוב. 


כדי להבין מה באמת קרה השנה, אנחנו צריכים ללוות שלושה אנשים. שלושה גיבורים שנכנסו לתוך המכונה הזו שנקראת שנת 2025. שלושתם יצאו ממנה עם כסף, אבל רק אחד יצא ממנה עם הנשמה שלו שלמה. 


זהו הסיפור על דוד, וורן, ואיש הפיל. 
 
פרק 1: מסיבת סוף העולם (דצמבר 2024) 
העולם הרגיל. אתם זוכרים את סוף 2024? איזו תקופה זו הייתה. ריח של כסף באוויר. נדמה היה שחוקי הכבידה בוטלו. כל מנייה שזרקת עליה אבן - פגעה בירח. 


בואו נכיר את דוד. 


דוד הוא הבחור הזה שיושב לידכם בעבודה, זה שתמיד יש לו את האפליקציה של המסחר פתוחה בטלפון מתחת לשולחן בישיבות צוות. דוד התחיל לסחור לפני שנה וחצי. הוא ראה כמה סרטונים ביו טיוב, דוד הוריד איזה קורס חינמי של "איך לעשות 100 דולר ביום", והוא מרגיש שהוא פיצח את השיטה. 


תמיד הייתה לו את היכולת ללמוד לבד, מכאן הסיק שאין סיבה שלא ילמד לבד את המקצוע ״הקל״ הקשה ביותר בעולם. 


דוד מסיים את 2024 על גג העולם. "זה קל" הוא אומר לאשתו בארוחת שישי, כשהוא מראה לה את המספרים בטלפון. "אני לא מבין למה אנשים הולכים לעבוד 9 עד 5. השוק הוא פשוט סוג של כספומט. אתה לוחץ 'קנה', מחכה יומיים, ומושך כסף." 


הביטחון של דוד לא נובע מידע, הוא נובע מהתוצאה. בשוק שורי, גם מטאטא יורה. דוד משוכנע שהוא צלף, כשהוא בעצם יורה לתוך להקה של דגים בתוך חבית. האגו שלו מנופח כמו התיק שלו, אבל הוא לא מודע לזה, מבחן התוצאה מנהל אותו. 


בצד השני של החדר יושב וורן. 


לא, לא באפט. נקרא לו וורן כי הוא המעריץ מספר אחד שלו. וורן הוא המשקיע ה"אחראי". הוא לא סוחר ימי, חס וחלילה. הוא משקיע לטווח ארוך. המנטרה שלו היא "קנה ושכח". 


סוף 2024 מוצא את וורן רגוע, זחוח אפילו. הוא מסתכל על דוד בבוז קל. "ילדים משחקים בקקי, חוזים בכוכבים" הוא חושב לעצמו. "אני? אני נותן לריבית דריבית לעבוד." הוא מרגיש חכם. התיק שלו תפח יפה, והוא מרגיש שהפסיביות שלו היא סוג של גאונות. הוא לא יודע שבעוד חודשיים, הפסיביות הזו תהפוך לכלא העינויים הפרטי שלו. 


ואז, ישנו איש הפיל. 


הוא לא יושב במרכז החדר. הוא לרוב עומד בצד, משקיף. איש הפיל הוא סוחר של שיטה. הוא ראה כבר הכל. הוא ראה את הבועה של 2000, את המשבר של 2008, את המפולת של הקורונה. הוא יודע שהשוק הוא לא חבר שלך, הוא רק שוק. 


בזמן שדוד חוגג ופותח שמפניה, איש הפיל מסתכל על הגרף השבועי ומשהו מריח לו לא טוב. 


הוא רואה את הנרות הירוקים הגדולים, אבל הוא רואה משהו נוסף: המאמץ עולה, אבל התוצאה מתחילה לקרטע. כמו רץ מרתון שמגביר את הקצב בספרינט האחרון אבל הרגליים שלו מתחילות לרעוד. בעולם של וויקוף קוראים לזה Shortening of the Thrust (קיצור הדחף). 


הקהל באקסטזה, אבל "הכסף החכם" מתחיל לחלק סחורה לקהל השיכור. 
ב-28 בדצמבר, בזמן שכולם מדברים על "ראלי סנטה קלאוס", איש הפיל עושה את המעשה הכי קשה לסוחר: הוא לוחץ על כפתור ה-SELL. 


לא על מניה אחת. על הכל. 


הוא יוצא למזומן. 


דוד רואה את זה וצוחק עליו בקבוצת הוואטסאפ: "מה אתה עושה?! אתה משוגע? אנחנו טסים לירח! אתה משאיר כסף על הרצפה!" 


איש הפיל לא עונה. הוא יודע משהו שדוד לא יודע: מסיבות נגמרות תמיד כשהכי כיף. 
 
פרק 2: הסטירה הראשונה (רבעון ראשון 2025) 
השנה החדשה נפתחת, ובשבועיים הראשונים - דוד נראה כמו גאון. השוק ממשיך לעלות עוד קצת. 


איש הפיל יושב על הידיים. וזה כואב. אל תחשבו שלא. לראות את השוק עולה כשאתה בחוץ זה כאב פיזי. זה הפחד מהחמצה שמכרסם לך בבטן. "אולי טעיתי?" הוא שואל את עצמו. "אולי הפעם זה באמת שונה?". אבל הוא נושם עמוק, וחוזר לכללים שלו. מערכת הפעלה 3.3 הרגש בחוץ, השיטה בפנים. 


ואז, זה מתחיל. 


לא בפיצוץ, אלא בלחישה. נר אדום אחד בגרף השבועי. ואז עוד אחד. 
המחיר מתחיל לגלוש למטה. 


אצל דוד: 


"זה תיקון בריא," דוד מכריז בביטחון. ״תקנו את השפל״. הוא לוקח את הכסף שנשאר לו בעובר ושב וקונה עוד. הוא הרי למד שב-2024 כל ירידה הייתה הזדמנות מתנה. המוח שלו מחווט לניצחון קל, המוח שלו מחווט להרגל. הוא לא רואה שהגרף השתנה. הוא לא רואה שהמחזורים בירידות גדלים. הוא קונה סכין נופלת ומחייך, בטוח שהוא תפס את השוק בביצים. 


אצל וורן: 


וורן רואה את הירידות בחדשות. הוא מכבה את הטלוויזיה. "רעשי רקע" הוא ממלמל. "לא מוכרים בירידות. זה לא נכון לטווח ארוך." אבל בערב, כשהוא במיטה, הוא מתחיל להרגיש דקירה קטנה בחזה. התיק שלו איבד את הרווחים של החודשיים האחרונים בשבוע אחד. "זה יחזור" הוא אומר לכרית. אבל הגוף שלו מתחיל לייצר חומצות חלב. הלחץ מתחיל לחלחל. 


אצל איש הפיל הכישלון המפואר: 


כאן קורה משהו מעניין. איש הפיל מזהה נקודת בלימה. המחיר מגיע לאזור תמיכה ראשוני. הכללים שלו מאותתים: "אפשר לנסות כניסה". 


הוא נכנס. בזהירות. חצי כמות. 


הוא בונה תרחיש, שם סטופ-לוס במקום הגיוני. 


אבל השוק של 2025 הוא לא השוק של 2024. השוק אכזרי. הוא נותן יומיים של עליות ואז בום. נר אדום אלים שובר את התמיכה. 


הסטופ של איש הפיל נתפס. צליל של "צ'ינג" שלילי במערכת המסחר. הוא הפסיד כסף. 


דוד, שרואה את הירידה, מסמס לו: "נו, מה אמרת? מכרת בשיא ועכשיו הפסדת בניסיון לחזור. לא עדיף פשוט להישאר כמוני?". 


אבל תראו את ההבדל: 
איש הפיל חטף סטירה. זה לא נעים. האגו נשרט. אבל הוא הפסיד 1% מהתיק. הוא בחוץ. הוא יושב, פותח את היומן מסחר שלו, ועושה AAR תחקיר, סוג של תחקיר שמנהל את יומי בחיים ובמסחר. 


"נכנסתי מוקדם מדי" הוא כותב. "המוכרים עדיין אגרסיביים. השוק עוד לא מוכן." 


הוא סוגר את המסך והולך לים. הוא מבין שהשוק אומר לו "לא עכשיו". והוא מקשיב. 


דוד? דוד עכשיו מופסד 15% על כל התיק. אבל הוא לא מוכר. "זה יחזור" הוא אומר. הדיסוננס מתחיל. איך יכול להיות שאני, הגאון מ-2024, מפסיד? אלו בטח המניפולטורים. זה בטח האלגוריתמים. דוד לא יוצא. הוא נשאר בתוך הבית הבוער, משכנע את עצמו שזה רק החימום המרכזי שדולק חזק מדי, הכל בשליטה. 


החודשים עוברים, והגרף ממשיך לדמם. אנחנו מתקרבים לאמצע השנה, והתיקון כבר לא נראה "בריא". הוא נראה כמו התרסקות. אנחנו בדרך למחיקה של 80% מהעלייה של השנה שעברה. 


ועכשיו, הרגשות האמיתיים מתחילים לצוף. 


פרק 3: בטן הלוויתן - הקפוא, בת היענה והצייד (אמצע 2025) 
אם ברבעון הראשון זה הרגיש כמו שפעת קלה, באמצע השנה אנחנו כבר בטיפול נמרץ. 


הגרף של הסנופי לא עוצר. הוא שובר תמיכות כמו קיסמים. כל נר שבועי הוא פטיש בראש של המשקיעים. אנחנו מתקרבים לתיקון אכזרי, כזה שלוקח 80% מכל מה שהשוק נתן ב-2024. השוק בעצם אומר: "זוכרים את השנה שעברה? הייתה טעות. תחזירו הכל". 


בואו נראה מה קורה בתוך הראש של הגיבורים שלנו. 


הטרגדיה של דוד (הסוחר המתחיל) 


דוד כבר לא מחייך. הוא לא מראה את הטלפון לאף אחד. הוא הפך להיות אדם עצבני, קצר רוח. כשאשתו שואלת "מה עם ההשקעות?", הוא עונה לה בנביחה: "עזבי אותי, זה מסובך, את לא תביני". 


הוא נמצא בתוך "קפאון". 


הוא רואה את המספרים האדומים גדלים מיום ליום. מינוס 300 אלף, מינוס 500 אלף... זה כסף אמיתי. זה הכסף של השיפוץ, של החופשה. 


וכאן דוד עושה את הטעות הפסיכולוגית הכי עתיקה בספר, הטעות שתהרוג לו את התיק סופית: אפקט הדיספוזיציה. 


הוא פותח את התיק, היד רועדת. הוא חייב להרגיש ניצחון קטן. משהו. טיפת דופמין. 


הוא רואה שיש לו מניה אחת שעדיין ברווח קטן, או הפסד מינורי. והוא רואה חמש מניות אחרות שקרסו ב-40%. 


מה הוא עושה? הוא מוכר את ה"טובות". למה? כדי לראות כסף בחשבון. כדי להגיד "הנה, הרווחתי". 


ואת הזבל? את המניות המרוסקות? הוא משאיר. "זה יחזור" הוא משקר לעצמו. הקול הפנימי הטיפשי והלא מבין לוחש לו "הפסד זה לא הפסד עד שלא מוכרים". 


התיק של דוד הופך להיות מזבלה של עסקאות מפסידות. הוא זרק את הפרחים ושמר את העשבים השוטים. הוא בקריסה מנטלית מוחלטת, משותק מפחד, מתפלל לאלוהי הבורסה שיחזיר אותו רק לנקודת האפס, הוא נשבע שאם רק יחזור לאפס הוא לא ייגע במניות יותר בחיים. 


העינוי של וורן (המשקיע הפסיבי) 


וורן לא מוכר. הוא "מחזיק חזק". אבל הגוף שלו בוגד בו. 


הוא קם ב-3 לפנות בוקר, הולך למקרר, שותה חלב קר כדי להרגיע את הצרבת. ובכל זאת חומצות החלב שורפות לו את הושט. 


הוא אימץ את אסטרטגיית "בת היענה". הוא מחק את האפליקציה מהטלפון כדי לא לראות. אבל הוא לא יכול למחוק את המחשבות. כל כותרת בעיתון הכלכלי צועקת "מיתון", "משבר חוב", "סוף הקפיטליזם". 


וורן משנן: "בטווח הארוך השוק עולה". אבל הקול הקטן בראש לוחש לו: "ואם הפעם זה שונה? ואם אני אצטרך את הכסף הזה שנה הבאה לניתוח? ללימודים של הילד?". 


הוא בסבל טהור. הוא לא ישן, הוא לא מרוכז בעבודה. הוא פיזית מזדקן. ה"קנה ושכח" הפך ל"קנה וסבול". הוא על סף שבירה. עוד ירידה אחת של 5%, והוא לוחץ על הכפתור האדום ומוכר הכל בתחתית רק כדי שהכאב ייפסק. 


איש הפיל - הרגע הקריטי The Spring 


בזמן שדוד משותק ווורן מקיא מרוב לחץ, איש הפיל יושב מול המסך כמו צלף שמחכה שעות לירייה אחת. 


המחיר מגיע לשפל של 2024. הנקודה הקריטית. 


בחדשות? פניקה. "שבירת תמיכה היסטורית!" צועקים הפרשנים. 
אבל איש הפיל מסתכל על הווליום (נפח המסחר). 


הוא רואה משהו מוזר. המחיר יורד מתחת לנמוך, אבל... אין מוכרים. 


המחזורים מתכווצים. מי שרצה למכור בפאניקה כבר מכר אתמול. 


זה נקרא Spring (קפיץ) בשפת וויקוף. זהו ניעור. השוק ירד למטה רק כדי לבדוק אם נשאר עוד מישהו שמוכן למכור בזול, וכשהוא מגלה שאין הדרך למעלה פתוחה. 


איש הפיל מרגיש את הפחד. גם לו הלב דופק. זה מפחיד לקנות כשכולם מוכרים. זה מפחיד לקנות כשהמסך אדום דם. זה מרגיש "לא נח". 


אבל יש לו תוכנית עבודה. 


הוא אומר לעצמו בקול: "אנחנו סוחרים את מה שאנחנו רואים, לא את מה שאנחנו מרגישים". 


הוא לוקח אוויר. 


קליק. 


קנה BUY. 


הוא נכנס. בדיוק בנקודה שבה דוד מכר את המניה הטובה האחרונה שלו, ורגע לפני שוורן כמעט נשבר. 

 
פרק 4: הטיפוס המייסר (חצי שני של 2025) 
השוק מסתובב. 


אבל אל תחשבו שזה קל. זה לא עולה בקו ישר. העליות האלה הן "Wall of Worry" בעברית חומת של דאגה. השוק עולה, יורד קצת, מפחיד את כולם, ועולה שוב. 


דוד רואה את העליות הראשונות ואומר בזלזול: "זו מלכודת שוורים. זה ירד עוד רגע, אני לומד מהר". הוא לא קונה. הוא יושב עם ההפסדים שלו ומחכה. 


השוק עולה עוד קצת. 


דוד מתחיל לכעוס. "למה זה עולה?! הכלכלה הרוסה!". הוא נהיה ציניקן. במקום להצטרף לחגיגה, הוא נלחם בה. האגו שלו לא נותן לו להודות שהוא טעה כשהוא לא מכר, ושהוא טועה עכשיו כשהוא לא קונה. 


וורן מתחיל לנשום. הצבע חוזר לו ללחיים. הוא עדיין מפחד לפתוח את התיק, אבל הוא שומע שהמדדים עולים. הצרבת נרגעת. הוא ניצל ממוות פיננסי, אבל הוא לא למד כלום. הוא חושב "הייתי חכם שלא מכרתי", כשלמעשה הוא פשוט היה משותק מפחד. 


איש הפיל עובד. הוא כבר ברווח יפה על הכניסה הראשונה. כשהשוק פורץ מבנה מחירים חדש, הוא מוסיף עוד יחידות קנייה. הוא מנהל סיכונים. הוא מקדם סטופים. הוא ב-Flow. הוא רוקד עם השוק. כשהשוק נח, הוא נח. כשהשוק דוחף, הוא דוחף. 


אנחנו מתקרבים לדצמבר 2025. השוק בטירוף חושים חוזר לשיא כל הזמנים. 
המספרים בגרף מתחלפים לירוק בוהק. 


אבל האמת? האמת מסתתרת במספרים שלא רואים. 


פרק 5: התחייה והשיבה - אשליית הסוף הטוב (דצמבר 2025) 
דצמבר 2025. חג המולד, חנוכה, ו"ראלי סנטה" שחזר כאילו מעולם לא עזב. 


הגרף של הסנופי שובר שיא כל הזמנים. הקונפטי עף באוויר. הכותרות צועקות "השנה הטובה בהיסטוריה!". 


על הנייר? כולם ניצחו. 


במציאות? בואו נפתח את הדלתות של הגיבורים שלנו ונראה מה נשאר מהם. 
השיבה של וורן, הניצחון הפירוס 


וורן פותח את האפליקציה לראשונה מזה חצי שנה. הידיים כבר לא רועדות. הוא רואה ירוק. התיק חזר לשיא ואפילו עשה עוד כמה אחוזים למעלה. 


הוא נשען אחורה בכיסא, משחרר אנחת רווחה שחיכה לה שנה שלמה. "ידעתי" הוא אומר לעצמו בחיוך זחוח. "צדקתי. השיטה עובדת. מי שמחזיק מנצח". 


אבל וורן משקר לעצמו. 


וורן לא "השקיע". וורן שיחק ברולטה רוסית והכדור לא יצא. 


הוא "ניצח" את שנת 2025, אבל הוא הפסיד את העתיד שלו. למה? כי המוח שלו צרב עכשיו מסקנה הרסנית: "התעלמות מכאב = רווח". 


בפעם הבאה, כשהשוק ירד 50% ולא יחזור במשך עשור (וזה יקרה), וורן יימחק. הוא הזדקן בעשר שנים בשנה אחת. הגוף שלו זוכר את הסטרס, את חומצות החלב, את הלילות הלבנים. הוא שרד את התאונה, אבל הוא לא למד איך לנהוג, הוא עדיין משוכנע שהדרך היא ׳קנה ושכח׳. 


הטרגדיה של דוד (הסוחר שהצד הפסיכולוגי הפך אותו למהמר שנשאר בחיים) 
דוד מסיים את השנה ברווח. קטן. 


המדד עשה 20%, התיק של דוד עשה אולי 3%. 


איך? זוכרים? הוא מכר את הסוסים המנצחים בתחתית כדי להרגיש טוב, ונשאר עם החמורים הצולעים. כשהשוק חזר לשיא, המניות החזקות (שהוא כבר לא החזיק) טסו, והזבל שנשאר לו בתיק בקושי זז. 


אבל גרוע מכך דוד איבד את הדבר הכי חשוב לסוחר: האמון בעצמו, בשיטה. 


הוא מסתכל על הגרף בשיא ואומר לחברים: "כן, עשיתי שנה ירוקה". אבל בפנים הוא יודע שהוא היה סמרטוט של השוק. הוא נגרר. הוא פעל מפחד. 


דוד מסיים את 2025 כשהוא משוכנע שהשוק הוא מקום מסוכן, רנדומלי ואכזר. הוא הפך מ"סוחר מתחיל עם פוטנציאל" ל"מהמר בטראומה". הוא יכנס ל-2026 עם פחד גבהים, ובתיקון הראשון הוא יברח. 


איש הפיל, הניצחון השקט 


איש הפיל סוגר את השנה. הוא לא פותח שמפניה. הוא פותח אקסל. 


הוא מסתכל על הנתונים. הוא יצא כשהיה מסוכן. הוא נכשל בכניסה הראשונה (הפסד קטן). הוא נכנס בגדול כשהיה "ספרינג" (Spring). הוא הוסיף בדרך. 


התשואה שלו? כפולה מהמדד. 


אבל זה לא מה שחשוב לו. 


הוא מסתכל במראה ויודע: "שלטתי בזה, התנהגתי כמו סוחר". 
הוא לא היה קורבן של הנסיבות. הוא לא היה עלה נידף ברוח. הוא היה הקפטן של הספינה. גם כשהים סער, הוא אחז בהגה. 


הוא מגיע ל-2026 רענן. אין לו צלקות, יש לו ניסיון. אין לו טראומה, יש לו ביטחון בשיטה. 
 

סוף דבר 

חברים, בואו נדבר רגע פילוסופיה. 


בחיים, כמו במסחר, יש שני סוגים של משחקים. 


יש את "המשחק הסופי". זה המשחק של דוד ושל וורן. המטרה במשחק הסופי היא לנצח את הרבעון, לנצח את השנה, להראות לחבר'ה שהתיק ירוק. כשזו המטרה, כל ירידה היא איום קיומי. כל נר אדום הוא התקף לב. 


ויש את "המשחק האינסופי". 


זה המשחק של איש הפיל. 


במשחק האינסופי, המטרה היא לא "לנצח את 2025". המטרה היא להישאר במשחק. המטרה היא לוודא שגם ב-2030, ב-2040 וב-2050, אנחנו עדיין כאן, סוחרים, מרוויחים חיים ומחייכים. 


הגרף ששלחתי לכם בתחילת המאמר מספר שקר יפה. הוא מראה שסוף 2025 נגמר בשיא. 


אבל מה אם זה היה נגמר אחרת? 


מה אם השנה הייתה מסתיימת בשפל? 


וורן היה בבית חולים עם כיב קיבה. דוד היה מחוק וגרוש (גרוש = אחד שנשאר לו גרוש). 


רק איש הפיל היה נשאר עומד. אולי עם הפסד קטן, אולי על הגדר עם מזומן, אבל הוא היה נשאר עומד. 


אז כשאתם מסתכלים אחורה על השנה המטורפת הזו, אל תשאלו את עצמכם "כמה כסף עשיתי?". זה נתון שקרי. במקום זה, תשאלו את עצמכם את השאלה היחידה שחשובה באמת: 


האם הרווחתי את הכסף הזה כי צדקתי במקרה, או כי ידעתי מה אני עושה? 


כי מזל הוא מתכלה. שיטה היא לנצח. 


שתהיה לכם שנת מסחר ושליטה, לא של הישרדות מדומה. 


שבוע טוב ומבורך

זהר ליבוביץ 🐘וסוף המסחר שלך
חלוץ שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי שיטת הפיל 3.3